תינוקות נולדו לשחק

נכתב ע"י ג'אנט לאנסברי

בכנס (RIE) שנערך לפני כמה שנים חברה שלי ואני העברנו סדנה על משחק בקרב תינוקות ופעוטות והחלטנו לעשות ניסוי נועז. ביקשנו מחברה אחרת להביא את בתה בת 15 חודשים לארוע, וקיווינו שנוכל בעזרתה להדגים איך תינוקות משחקים באופן עצמאי ובלתי מתווך.

היו שם לפחות חמישים זוגות עיניים שהסתכלו על טס הקטנה שישבה על ברכיה של אמה על בימה גדולה ובמרחק לא גדול מהן סידרנו פינת משחקים שכללה סוגים שונים של אביזרים מומלצים (ע"י מגדה גרבר שמתמחה בתינוקות): כדורים בגדלים ומסוגים שונים, בקבוקים ומיכלים ריקים מפלסטיק, מסננת, גלגל ים, טבעות פלסטיק, בובה תינוקת, טבעות עץ ועוד. טס התבוננה בקהל שמסביבה – מורים, גננות, אנשי חינוך והורים – שחיכה בסבלנות ובכבוד לראות מה יקרה... האם היא תרגיש בנוח ותאמין שהיא יכולה לשחק בסביבה כל כך לא טיפולית? האם הדחף הטבעי שלה לשחק יהדוף כל קושי או מתח? להפתעתנו הגמורה, זה קרה! כעבור שתי דקות, טס עזבה את המקום הבטוח אצל אמה, והעזה להתקדם לעבר המשחקים, עד שהגיעה אל אחד הכדורים ושמה אותו בתוך מיכל פלסטיק גדול, ותוך כמה דקות עברה לחקור מצוף בריכה. היה ברור לכולם שטס לא 'נותנת הופעה' או מנסה להרשים את הקהל. היא פשוט נתנה דרור לסקרנות שלה, לחקור וללכת בעקבות מה שהיא מרגישה, כפי שהיתה רגילה גם לעשות בבית. זו היתה הוכחה חיה ליצר המשחק החזק והמולד שיש לתינוקות. אני ממש לא בטוחה שהמשתתפים בכנס זכרו את המשך המצגת שלנו, אבל כולם דברו באותו היום על טס התינוקת. משחק, במיוחד כשהוא עצמאי/מונחה ילד אינו רק דבר טבעי, אלא הוא גם צורך חיוני לבריאותם הנפשית של ילדים. דרך המשחק תינוקות מפתחים באופן טבעי מיומניות פיזיות וקוגניטיביות, נותנים דרור לדמיון, מטפחים יצירתיות ובונים חסינות ודימוי עצמי גבוה. דרך המשחק התינוקות לומדים הכי טוב. איך אנחנו יכולים לטפח את הדחף המולד הזה? באיזה שלב אפשר להתחיל לשחק? משחק עצמאי מתחיל בפעם הראשונה שהתינוק נמצא בעירנות נינוחה בתנוחה שבה הוא חופשי לזוז. התינוקות נולדים מוכנים לשחק. כל שעלינו לעשות הוא לזהות זאת, לעודד ולהאמין. לזהות בתחילת דרכי באמא, התינוקת שלי כנראה ידעה מה אני צריכה... לא רק שיעור בזיהוי משחק אצל תינוקות, אלא ממש התגלות! הקשבתי להמלצות של המנחה של (RIE), הנחתי אותה על הגב על שמיכה לידי והתבוננתי. התינוקת התובענית והורבלית שלי זו שכמעט בכל שעות העירות שלה הייתי צריכה לשעשע ולהעסיק בילתה כמעט שעתיים מלאות בתנוחה הזו, נינוחה ומרוצה. היא ידעה שאני שם, זרקה אלי מבט מדי פעם, אבל היא לא באמת נזקקה לי, למעט הנוכחות המעריכה לי. וכן, אני הייתי כולי מלאת הערכה! כשתינוקות לא אוכלים, ישנים, מתרחצים, מחליפים חיתול, בוכים, מגהקים, סובלים מגזים או מחובקים, הם משחקים. בחודשים הראשונים המשחק אולי יראה סתמי, אבל שם זה מתחיל וצריך לטפח אותו כבר אז. לעודד כשהתינוק בן כמה שבועות הוא יכול לשחק כמה דקות במיטה או על שידת ההחתלה כשיש לידו מבוגר ששומר (על בטיחותו?), אבל עדיף לתת לתינוק לשחק פרקי זמן ארוכים יותר באזור שאינו תחום או סגור, שבו הוא יכול לנוע בחופשיות עד כמה שהוא יכול. כשתנועתו של התינוק מוגבלת, או אם הוא תלוי בנו או באיזה מתקן כשלהו ששומר על מיקומו או כאשר 'עוזרים' לו להתהפך או לשבת, הוא מתרגל להתערבות הזו וממשיך לצפות לה. ישנם גישות בהורות שמעודדות את ההורים לחכות עד שהתינוק יראה להם באופן פיזי שהוא רוצה לרדת מהידיים או מהעגלה, ורק אז יאפשרו לו לשחק. בעיניי, לחכות לסימן כזה שהילד מוכן לשחק ולזוז באופן עצמאי זה כמו לחכות שהתינוק יצביע על ספר ורק אז להתחיל לקרוא ביחד. הילדים שלנו מתרגלים לריטואלים שאנחנו מייצרים. אנחנו אלה שצריכים לעודד אותם לדבוק בהרגלים שאנחנו מאמינים שטובים עבורם. במאמר Babies On The Move, ריאה פיקה מזהירה שהגבלת התנועה של תינוקות לזמן ממושך בסלקל, בעגלה בכיסא האוכל וכד', יכול להביא להשלכות רציניות על ההתפתחות המוטורית והקוגניטיבית של התינוק. מחקר נוירולוגי שנערך לאחרונה מאשר שתינוקות חייבים לזוז. הנוירופסיכולוגית קרלה האנפורד כותבת בספרה Smart Moves: Why Learning Is Not All in Your Head שמינקות לתנועה פיזית יש תפקיד מכריע ביצירת רשת תאי העצב שנמצאת בבסיס הלמידה. האנפורד גם מקשרת בין התנועה, שמפעילה את כל הקשרים הנוירולוגיים שלנו בגוף, והאופן שבו כל הגוף ולא רק המוח, הופך להיות כלי ללמידה. בכדי לעודד משחק אנחנו צריכים להעריך ולכבד אותו. לפני שאנחנו מתערבים – לא משנה בכמה עדינות ואהבה נעשה זאת – עדיף פשוט לעצור ולהסתכל ולפחות לחכות שהתינוק שלנו יפנה את מבטו לעברנו. תמיד כדאי להגיד לו לפני שאנחנו מרימים אותו, אפילו אם הוא בוכה. אם נפתח את הדלת לתינוקות רכים וניתן להם לתקשר איתנו ונתייחס אליהם בכבוד ונאמר: " אתה נשמע לי עייף. אתה רוצה שאקח אותך על הידיים?" בדרך זו אנו מעודדים אותו לענות לנו ולהושיט את ידיו אלינו.

להאמין קשה להאמין שתינוקות יכולים לשחק בעצמם, ליזום, לחקור וללמוד לבד. אבל מגדה גרבר לימדה אותנו שהם מסוגלים. אנחנו דואגים שאנחנו לא עושים מספיק. איך יכול להיות שהתינוק הקטן שלנו יכול לבחור, לסמוך על עצמו ואפילו לגלות שליטה? אבל אם אנחנו מתבוננים בו ברגישות, מתכווננים אליו וקשובים לצרכים הפיזיים והרגשיים שלו, הם יתחילו לשחק בעצמם לפרקי זמן קצובים שילכו ויתארכו עם הזמן. התינוק שלנו לומד להודיע לנו כאשר הוא קיבל מנת עצמאות מספקת, והוא לא רוצה עוד. לעומת זאת, תינוק שאינו בטוח בהתקשרות שלנו אינו מסוגל לפתח משחק בטוח ועצמאי כמו זה שהפגינה טס, התינוקת שלי ועוד הרבה תינוקות שראיתי במהלך השנים. אם אנו רוצים לעודד משחק, אנחנו צריכים לתת אמון בתהליך ולהתחיל לסמוך על התינוקות שלנו. המאמרBaby You are Born to Play :

לקוח מתוך האתר: -Janet Lansbury, of Elevating Childcare http://www.handinhandparenting.org/2012/01/18/baby-you-are-born-to-play/

תורגם ע"י: רביד איזנמן אברמסון - מנחה מוסמכת בארגון "יד ביד להורים"