המכתב שהמתבגר שלך לא יכול לכתוב לך
הורה יקר: זהו המכתב שהייתי רוצה לכתוב לך. הריב הזה שאנחנו נמצאים בו כרגע, אני צריך אותו. אני צריך את הריב הזה. אני לא יכול להגיד לך את זה כי אין לי המילים לבטא את זה, וזה גם בלאו הכי לא ישמע הגיוני, אבל אני ממש צריך את הריב הזה. אני צריך לשנוא אותך עכשיו ואני צריך שאתה תשרוד את זה. אני צריך שאתה תשרוד את השנאה שלי אליך ואת השנאה שלך אלי. אני צריך את הריב הזה, אע"פ שגם אני שונא אותו. זה לא משנה אפילו על מה הריב הזה: שעורי בית, כביסה, החדר המלוכלך שלי, מתי לחזור הביתה, יציאות, הישארות בבית, עזיבה, אי עזיבה, חבר, חברה, אין חברים, חברים רעים, זה לא משנה. אני צריך לריב איתך על זה וצריך שתריב איתי חזרה. אני ממש צריך שתחזיק את הקצה השני של החבל. תחזיק חזק בזמן שאני מתפרק בצד השני- בזמן שאני מוצא את ידיי ורגליי בעולם החדש שאני מרגיש שאני חי בו עכשיו. פעם ידעתי מי אני, מי אתה ומי אנחנו, אבל כרגע אני לא יודע. כרגע אני מסתכל על הגבולות שלי ולפעמים אני מוצא אותם רק כשאני מושך אותך. כשאני בועט בכל מה שאני מכיר עד הקצה, אז אני מרגיש שאני קיים ואני יכול לרגע לנשום. אני יודע שאתה מתגעגע לילד המתוק שהייתי. אני יודע זאת, כי גם אני מתגעגע לאותו ילד, וחלק מאותו געגוע הוא מה שכואב לי עכשיו כל כך. אני צריך את הריב הזה ואני צריך לראות שלא משנה כמה רעים או גדולים הרגשות שלי, הם לא יהרסו אותך או אותי. אני צריך שתאהב אותי גם כשאני במצב גרוע. אפילו כשנראה שאני לא אוהב אותך. אני צריך שתאהב את עצמך ואותי בשביל שנינו כרגע. אני יודע שזה מעצבן להיות לא אהוב ומסומן כאיש הרע. אני מרגיש אותו דבר בתוכי, אבל אני צריך שתהיה סבלני אלי ותעזר במבוגרים אחרים שיתמכו בך, משום שאני לא יכול כרגע. אם אתה רוצה לאסוף את כל המבוגרים ביחד ל"מפגש תמיכה להורים הזועמים שצריכים לשרוד את המתבגר שלהם" זה בסדר מבחינתי. או, אם אתה צריך לדבר עלי מאחורי הגב, לא איכפת לי. רק אל תוותר עלי. אל תוותר על הריב הזה. אני צריך את זה. זה הריב שילמד אותי שהצל שלי לא גדול יותר מהאור שלי. זה הריב שילמד אותי שרגשות רעים אינם הסוף של מערכת היחסים. זה הריב שילמד אותי איך להקשיב לעצמי, למרות שלפעמים זה יכול לאכזב אחרים. והריב הספציפי הזה יסתיים. כמו כל סערה, הוא יעבור. אני אשכח ואתה תשכח ואז הוא יבוא שוב ואני אצטרך שתחזיק בקצה החבל שוב. אני אצטרך את זה שוב ושוב למשך שנים. אני יודע שאין שום דבר מספק בעבודה הזו. אני יודע שיש אפשרות שאני לא אודה לך על העבודה הזו או אכיר בחלק שלך בריב הזה. למעשה, סביר להניח שאבקר את כל העבודה הקשה הזו. זה יראה שכל מה שאתה עושה לא יהיה מספיק. ועדין, אני תלוי לגמרי ביכולת שלך להישאר בריב הזה. לא משנה כמה אתווכח, לא משנה כמה אכעס, לא משנה כמה שקט אני הופך להיות. בבקשה תחזיק את הקצה השני של החבל, ותדע שאתה עושה את העבודה הכי חשובה שמישהו יכול היה לעשות עבורי עכשיו. באהבה, המתבגר שלך.
כתבה: גרטכן שמלצר
© 2015 Gretchen L Schmelzer Ph
תורגם על ידי: יעל אהרוני רוזנטל מנחה מוסמכת בארגון 'יד ביד להורים' ישראל
מאמר פורסם ב Emotional Geographic