נשיכות, דחיפות, משיכות בשיער – כיצד נעזור לילדינו עם תוקפנות?
האם ילדך התפרץ פעם ופגע במישהו אחר? האם ילד אחר תקף את ילדך? אם ענית בחיוב, הצטרף אלינו! כמעט כולנו מתמודדים עם נסיון להבין ולעזור לילדינו כאשר הם פוגעים באחרים או נפגעים על ידי אחרים. אנחנו מזדעזעים בפעם הראשונה שילדינו המתוקים נושכים מישהו או זורקים צעצוע על התינוק החדש במשפחה.
הנה כמה עקרונות מנחים להבנת התוקפנות אצל ילדינו והרגעתה כך שהם יוכלו להנות מאחיהם וחבריהם. ראשית, חשוב להבין כי ילדים לא רוצים לתקוף אחרים. הם יעדיפו בהרבה להרגיש אהובים ובטוחים. הם משחקים יפה כאשר הם מרגישים מחוברים. כאשר ילדים מאבדים את תחושת החיבור הם מרגישים מתוחים, מפוחדים ובודדים. ב"מצב חירום רגשי" כזה הם עלולים להשתלח בילדים אחרים. ילדים לא מתכוונים להיות רעים. למעשה, התנהגות תוקפנית איננה בשליטת הילד.
לדוגמא, ביום טיפוסי בגן הילדים, הקול הפנימי של הילד יכול להגיד: אמא איננה. היא לא אוהבת אותי – היא הוציאה אותי מהמיטה במהירות וזירזה אותי בזמן ארוחת הבוקר. היא חייכה לתינוק, אבל אותי היא לא אוהבת. אני מרגיש נורא. הנה מגיע רועי. הוא נראה שמח. איך זה שהוא יכול להרגיש שמח? הילד אהוב, יש לו הורים טובים. אבל כאשר הוא מרגיש לא מחובר ובודד הוא עלול להתפרץ. ילד שמרגיש בטוח, יראה את רגשותיו. ילדים שמרגישים רע לא יפגעו באף אחד אם יש להם תחושת בטחון מספקת כדי להראות את רגשותיהם.הם מרגישים בקשר קרוב עם ההורה או הגננת ויכולים לגשת אליהם כדי לקבל עזרה. הם יבכו ויפרקו את הפחד והעצב שהם חשים. המבוגר שמקשיב לילד ומרשה לו "להתפרק" נותן לו מתנה ענקית – אהבה ותשומת לב שמאפשרות לו להחלים מהרגשות שהופכים את חייו לקשים.
ילד שלא מרגיש בטוח, יאותת לעזרה בכך שיהפוך לתוקפני. ילד שתוקף מרגיש עצוב, מפוחד או בודד. הוא לא נראה מפוחד כאשר הוא עומד לנשוך, לדחוף או להכות, אבל הפחדים יושבים בבסיס ההתנהגות. הפחד משתק את היכולת לדאוג לאחרים. הבטחון באחרים נרמס תחת רגשות כמו:"אף אחד לא מבין אותי, לאף אחד לא איכפת ממני". אם תביטו בתשומת לב תוכלו לראות כי רגע לפני ההתפרצות , הבעת הפנים של הילד מאבדת את החיות והניצוץ בעיניים. ילדים יחוו תחושה של בדידות ללא קשר לכמה אנו ההורים אוהבים אותם וקרובים אליהם. חלק מהילדים הופכים למפוחדים ותוקפניים מדי פעם. לחלק אחר יש תחושות בדידות ויאוש באופן כמעט קבוע שמגיעות מנסיבות עליהן אין לאיש שליטה. פחדים נוצרים בילדים מלידה קשה, טיפולים רפואיים, מתחים במשפחה, עצבות של אחרים סביבם או עקב העדרות של דמות אהובה. כל אירוע מפחיד בעבר של ילד יכול להוביל לנטיה לתוקפנות. להורים ומטפלים יש את הכוח לעזור לילד תוקפני. התוקפנות לא תיעלם על ידי דיבורים, שליחה ל "פסק זמן" או נקיטה בשיטה של "תוצאות טבעיות והגיוניות". פקעת הרגשות שבתוך הילד לא מושפעת מפרסים או עונשים. ההתנהגות של הילד היא כבר לא בשליטתו מרגע שהוא מרגיש לא מחובר. הצעד הראשון בעזרה הוא לעצור את ההתנהגות התוקפנית על ידי כך שנתקרב לילד ונציע קשר אוהב. ואז, ההקשבה תעזור לילד להחלים מהכאב. הילד יכול לצחוק או לבכות, ויתכן כי ירעד, יזיע או יאבק בכל כוחו. המבוגר מציע קשר בטוח ואת הזמן הדרוש לילד לשחרר את פחדיו. הבכי, המאבק הפיזי וההזעה מסייעים למערכת הלימבית (האיזור במוח שמפעיל את "אזעקת החירום הרגשי" כאשר הילד מרגיש מפוחד) לחזור לתפקוד. זה מתאפשר כאשר יש מוצא לכל אותם רגשות בלתי נשלטים. הנה כמה צעדים פשוטים שעשויים לעזור לילד שהופך לתוקפני. צעדים אלו יעזרו עם הזמן לנקז את כל אותם רגשות שגרמו לתוקפנות, ואז הילד יוכל להרגיש קרוב אליך ויוכל לגלות יותר גמישות במשחקו עם ילדים אחרים.
הכר את עצמך ואת ילדך
בקש ממישהו להקשיב לך כאשר אתה מדבר על רגשותייך בנוגע לתוקפנות של ילדך. התנהגות פוגענית יכולה להציף רגשות רבים – פחד, כעס, אשמה – רגשות שיכולים להקפיא את החום שלנו ולגרום לנו להגיב בדרכים שיפחידו את ילדינו עוד יותר. לדבר עם מישהו שיודע להקשיב, זהו הדבר שמאפשר לנו לפרוק את רגשותינו ומאפשר לנו לעזור לילדינו. התבונן. באיזה מצבים הפחדים של הילד משתלטים עליו? האם זה כאשר אמא הייתה בפגישה בערב קודם? כאשר היו ויכוחים בבית? כאשר ילדים אחרים מצטופפים סביבו? כאשר הוא משחק עם אחותו בחדר אחר? לרוב, תוכל להעריך מתי ילדך עשוי לאבד את תחושת החיבור ולהפוך לתוקפני. אל תנטע בעצמך תקוות שווא. אל תצפה ש "הפעם זה לא יקרה". הכנה מנטלית היא חשובה. אם ילדך נושך אותך במפתיע כאשר אתם משחקים במשחק פיזי, אז בכל פעם שתשחק באופן זה כדאי שתהיה מוכן לנשיכות. עמוד על המשמר בחיבה ובתשומת לב כדי לתפוס את ההתנהגות כאשר היא מתחילה היה מוכן לתוקפנות על ידי כך שתישאר קרוב. השאר קרוב מספיק כך שתוכל להגיע לילד במהירות, במקרה של התנהגות תוקפנית. כאשר ההתנהגות הזו מתחילה, אתה צריך להיות קרוב מספיק כדי להתערב במהירות וברוגע ולמנוע מהיד של הילד למשוך בשיער או משיניו להנעץ בך או למנוע מאגרופו לנחות על חבר. מאחר והילד לא שולט במעשיו, הוא זקוק לך כדי למנוע פגיעה בילד אחר. אתה יכול לומר למשל:"אני לא יכול להרשות לך לפגוע ביואב" או "אוי, לא, אני לא חושב שאני רוצה את השיניים האלו קרוב כל כך" בזמן שאתה מחזיק את המצח שלו מספר סנטימטרים מעל הכתף שלך. עצור את ההתנהגות ואז השאר קשוב אחרי שעצרת את ההתנהגות התוקפנית, התחבר אל הילד. צור קשר עין, קול חם ומגע פיזי אוהב. הילד זקוק לסימן שבטוח כאן מספיק להראות לך את רגשותיו. אתה יכול לומר למשל:" אני יודע שאתה לא מרגיש טוב" , "אני כאן איתך ואני אשמור עליך" , " נראה שקשה לך עכשיו" , "בבקשה ספר לי מה קורה", "אף אחד לא כועס עליך", אני רוצה להישאר איתך עכשיו". הרגשות שבבסיס התוקפנות יתחילו לצוץ. הבכי והמאבק שהילד עושה עוזרים לו לפרוק את הקושי שגרם להתנהגות.
אל תצפה מהילד להיות הגיוני. סביר להניח שהוא לא ישתמש במילים לתאר מה קורה. שפת הגוף והטון בזמן הבכי או הצעקות יספרו לך מה קורה. הראה כי אכפת לך בכך שתתן לו לשקוע בצער. שמור על הביטחון של שניכם אם יש צורך – הנח יד על פרק ידו אם הוא מנסה לחטוף לך את המשקפיים או סביב המותניים אם הוא מנסה לבעוט בך. כאשר הילד פורק את רגשותיו הוא אינו מסוגל לחשוב. אל תרצה או תסביר. גם ילדים מאוד צעירים יודעים מה נכון ומה לא נכון. אבל כאשר הם מוצפים ברגשות, הם לא מסוגלים להקשיב לחשיבה שלהם או שלך. לאחר שהרגשות הקשים יעלמו, הילדים יזכרו בעצמם את העקרונות החשובים שלימדת אותם.
אם הגעת מאוחר מדי, החלט למי תקשיב קודם אם הגעת מאוחר מדי, יותר מילד אחר זקוק לעזרתך. קודם כל דאג לבטחון, שים ידך על הצעצוע שעומד להיות מושלך או שחרר את האצבעות של הילד שאוחזות בשיער של אחותו.
אל תאשים, תבייש או תעניש. פעולות אלו מפחידות את הילדים עוד יותר וגורמות להם לחוש בודדים יותר. הן מוסיפות לעומס הכאב שגרם לילד להפוך לתוקפני. החלט למי תקשיב קודם. גם התוקף וגם המותקף זקוקים לעזרתך. תהיה יעיל יותר אם תתרכז בילד אחד בכל פעם ותתן רק רגע אחד לילד השני. נסה לגשת לתוקף באותה תדירות בה אתה ניגש למותקף. ברור שהילד שהותקף זקוק לבדיקה לגבי הנזק שנעשה וזקוק לתשומת לב.אם תחליט להתרכז בתוקף תוכל להגיד לילד שנפגע:" אני מצטער, אני יודע שזה כואב. אני אשאר פה דקה איתך. ואז אני צריך לגשת לנועה ולעזור לה – היא כנראה הרגישה מאוד רע אם היא עשתה את זה". יתכן ותרצה להחזיק את הילד הבוכה קרוב אלייך בזמן שאתה ניגש לילד התוקף. עשה מה שתוכל כדי לשחרר את הילד מרגשות האשם שלו נסה להבין כי ילד שתקף מרגיש אשם ובודד עוד יותר ממה שהיה. האשם מונע ממנו להראות כי איכפת לו. המבט של "לא איכפת לי" מטעה. מתחתיו, הילד עצוב מאוד מכך שהוא נעשה נואש כל כך. בנוסף לכך רגשי האשמה מונעים מהילד לבכות על הרגשות שהשתלטו עליו וגרמו לו להיות תוקפן. אם הילד לא יוכל לבכות ולהיאבק כדי לפרוק רגשות אלו, תהיה לו בעיה עם דחפים תוקפניים.המטרה שלך היא להתחבר עימו.ילד שמרגיש מחובר יכול להחלים מפחדיו. ילד שאיננו מרגיש מחובר – לא יכול. אם תאמר כי אתה מצטער שלא הגעת קודם לעזור, זה עזור לילד להתחבר. תוכל לומר למשל:"אני מצטער שלא ראיתי כי כעסת על מאיה. זה התפקיד שלי לשמור שיהיה כאן בטוח. אני יודע שלא רצית להכאיב לה". אם ילדך יצליח לבכות או להכנס להתקף זעם בשלב זה, ההחלמה החלה. לפעמים, נוכחותך שוברת את תחושת הבדידות ורגשות קשים יכולים לצוף ולצאת. הרגשות האלו הם שורש הבעיה. יתכן והילד יפגין כעס כלפיך או שלפתע יפחד מהמגע שלך ומתחושת הקרבה איתך. תגובות פחד אלו מעידות כי ילדך חש בטוח איתך והוא מאמין ביכולתך להכיל את הרגשות הכי מפחידים והכי סוערים שלו. תן לרגשות אלו לצאת עד שילדך ירגע. הוא יחליט מתי מספיק לו. ילד שלא יכול להראות רגשות אינו ילד רע , הוא אבוד ובודד לעיתים, ילד שפגע במישהו לא יכול להרגיש דבר. רגשות האשם חוסמים אותו. הוא אינו חש בטוח כלל.דרך הפעולה הטובה ביותר היא ליצור איתו קשר ולבלות ביחד כמה דקות – חמש או עשר – בתשומת לב והתעסקות במה שהוא בוחר. זה אינו פרס על "התנהגות רעה". במקום זה, אתה עוזר לילדך להתחבר מחדש. יש לו רגשות שעליו לפרוק, ובעוד זמן קצר יקרה דבר מרגיז שיתן לך הזדמנות נוספת לעזור. הוא לא ימצא את הצעצוע האהוב עליו או שהוא לא יאהב את הדרך בה חתכת לו את הטוסט. הדבר הקטן והמכעיס הזה יאפשר את הבכי שלא התאפשר קודם. עשה מה שביכולתך כדי לעודד קרבה וליצור חיבור עודד את הילד לבוא אליך כאשר הוא מרגיש רע.ילדים לא עושים זאת בקלות אם הם נושאים בתוכם מצבור גדול של מתח, אבל עצם ההזמנה לבוא לקבל עזרה ממך, מצביע על הכיוון בו הדברים יתפתחו בעתיד. לאחר פעמים רבות שהילד בכה, חלק מהפחדים ישתחרר ויש סיכוי רב יותר שילדך יבוא אליך לקבל עזרה במקום לפגוע בילד אחר, כאשר הוא מרגיש לא מחובר. שחק עם ילדך ונסה לעורר בו צחוק. תחושת החיבור עם מבוגר חם בזמן משחק משותף יכולה להוות אמצעי עוצמתי לשמר את תחושת הקרבה. תחושת הכייף והקרבה תאפשר לילד להמשיך להנות מהמשחק עם חבריו ואחיו.ככלל, חשוב לזכור כי ילד תוקפני הוא ילד מפוחד. אל תתן למעטה הדקיק של ההתנהגות שהוא בחר כדי להגן על ליבו, להטעות אותך. משהו מפחיד קרה והוא מנסה להתנהל הכי טוב שהוא יכול. הוא מחכה למישהו, אולי אתה, שיתקרב אליו וישאל אותו מה קרה, יקשיב, ויגיד לו שהוא ילד טוב גם כאשר הוא מרגיש רע.אם ההתנהגות התוקפנית של ילדך מכעיסה אותך ונמאסה עליך , מצא מישהו שיוכל להקשיב לך לכמה זמן, ללא עצות או שיפוטיות. דבר על מה מתחשק לך לעשות כאשר התוקפנות מתחילה. דבר על היחס לתוקפנות שהיה במשפחה בה גדלת. רובנו מרגישים תוקפנות כלפי ילדינו כאשר הם מראים התנהגות תוקפנית כלפי אחרים. חפש את המחשבות שגורמות לך לצחוק ואת אילו שגורמות לך לבכות. לך עם המחשבות האלו ושחרר את הרגשות האצורים גורמים לך להרגיש מתוח ברגעים בהם אתה מנסה להתערב ולהתחבר. לעיתים, ניעור בכתף של השותף להקשבה או חבטות בספה או כל שחרור פיזי אחר של האנרגיה התוקפנית שבך – יסייעו בשחרור הרגשות. התהליך שתעשה בזמן ההקשבה יסייע לך להישאר ממוקד בילדך ברגעים קשים במקום להיסחף למתחים שלך עצמך.הנה סיפורו של אב שעזר לילד עם תוקפנות:לחברי יש ילד בן שש בשם גיא שלאחרונה הפך לתוקפני עם חבריו. אני מכיר אותו מאז שהיה בן שבועיים. הוא אימץ גישה קשוחה של " לא איכפת לי". הוא ילד מאוד תובעני וזה מפחיד את אימו ומרתיע מבוגרים אחרים. זה מפריע לו בזמן משחק, מבודד אותו ויש לכך פוטנציאל להפוך לדפוס הילד המתעלל. לעיתים הוא צועק דברים כמו:"למה שלא תהרגו אותי פשוט" דבר שמבלבל ומחריד את משפחתו. הוזמנתי לבלות איתו סוף שבוע. הוא שמח שבאתי. מהרגע שהוא קם בשבת בבוקר הוא ניצל כל הזדמנות לשחק בקשיחות. השתוללנו, שיחקנו בהיאבקות, בתחרויות פיזיות, מירוצים, מחבואים ובטרמפולינה. ניסיתי כמה אסטרטגיות של הקשבה במשחק. הפסדתי בכמה משחקים והוא הצליח לנצח אותי. הוא צחק המון. נוצר בינינו חיבור טוב. ואז הוא בקש שנזמין שכן צעיר לבלות איתנו. טיילנו בשכונה והגענו לחצר של בית ספר מקומי. הוא וחברו ניסו להרוג סנאים על ידי כך שזרקו עליהם אבנים. הם צחקו. דאגתי לסנאים אבל לקחתי סיכון שהם יהיו בסדר ולא הצבתי שם גבול. הסנאים היו מהירים מהילדים. מאוחר יותר,גיא החל להיות שתלטן יותר במשחק עם חברו הצעיר. הוא החל להפגין את התנהגות "הבחור הקשוח" שלו. מתח נבנה בין הילדים. הילד הצעיר מחה, נכנע לחלק מהדרישות אבל שיתוף הפעולה הלך ופחת. לבסוף ניגשתי, הנחתי את ידי סביב כתפו של גיא ואמרתי לו שלא אתן לו להתנהג כך. אמרתי לו שהוא לא יכול להמשיך לצעוק, לצרוח ולהתנהג בבריונות. ידעתי שהדרך בה הוא מתנהג לא משקפת את ערכי משפחתו. "זו לא הדרך בה אנו מתייחסים לאחרים" אמרתי. הוא מחה, רצה לעזוב וכעס עליי. אמרתי לו שאני רוצה שישאר איתי. הזכרתי לו שאני מאוד אוהב אותו. שמתי את זרועותי סביבו. הוא נאבק בי ואחר כך התחיל לבכות. בזמן שהוא בכה אמרתי:" גיא, אני מכיר אותך. אני יודע שלא דיברת כך לילדים אחרים. אני יודע שלא רבת איתם כך. מעולם לא ראיתי אותך מתנהג כך. מה קרה שגרם לך להתנהג כך?". הוא בכה חזק במשך זמן ממושך והמשיך להיאבק בי. הנחתי את ידיי בעדינות סביבו – אחרת הוא היה בורח. עודדתי אותו לדחוף חזק, להיאבק ואמרתי לו כי זה מצוין שהוא מצליח לנצל את ההתנגדות שנתתי כדי לעבוד על רגשות אלו. המשכתי לשאול מדי פעם "מה קרה? ". הוא המשיך לומר:"אני רוצה שאמא שלי (שבאה וישבה קרוב אלינו) תחזיק אותי". לאחר זמן מה, הוא אמר תוך כדי שהוא פורץ בבכי:"אני לא אגיד לך! תעזוב אותי" עניתי :"עדיין לא". נשארתי והקשבתי עוד- התקרבנו לשורש הענין. המשכתי לשאול בעדינות מה קרה והוא המשיך לבכות חזק. לבסוף הוא ספר לי על המקרה שהפחיד אותו ופגע בו. ילד אחר התנהג אליו בצורה קשה, בדיוק בצורה שהוא התנהג לחבריו והיכה אותו בפנים. הוא לא הצליח להגן על עצמו. הוא בכה עוד, כאשר הוא קרוב אליי מאוד. היה זה בכי עמוק של צער. זה נגמר באופן טוב. הוא נעשה רך יותר. מאוחר יותר באותו ערב, בזמן שיצאו עם משפחה אחרת, לילד צעיר אחר היו רגשות עמוקים על כך שהוא רצה שאימו "תיקח אותו הביתה עכשיו" גיא היה מאוד תומך בזמן שהחבר הצעיר בכה ומחה. הוא היה עדין ומרגיע כלפיו. אני חושב כי הוא זקוק לבכי נוסף כדי להשתחרר לגמרי מהרגשות שגרמו לו להתנהג בקשיחות. אבל עשינו חלק משמעותי מהעבודה. - אב מאלבקורקי, ניו מקסיקו
Comments