כשאת בוכה את כן יפה!

הנה אנקדוטה של אמא שהתמודדה עם בתה שנעלבה מחברתה בגן

קמנו בבוקר והתארגנו כולנו להתחיל את היום. בשגרת הבוקר, אחרי שרוני מתלבשת ואוכלת ארוחת בוקר היא עולה לצחצח שיניים בעזרתי. בימים האחרונים היא החלה לעשות תסרוקות מול המראה לפני צחצוח השינייים.

באותו בוקר היה לנו קצת יותר זמן מהרגיל. קיץ, לא חייבים להגיע בדיוק בזמן לקייטנה ואני באותו בוקר התחלתי לעבוד יותר מאוחר, כך שהיה יותר זמן.

רוני הייתה כמה דקות ארוכות מול המראה מסתרקת, עושה תסרוקת ומפרקת וכך שוב ושוב עד שהתחילה לבכות בכי גדול. התקרבתי אליה והיא עומדת מול המראה ואומרת "אוף, לא יוצאת לי שום תסרוקת, הכל מכוער, אני שונאת את זה". ליטפתי את ראשה ואמרתי לה שזה מעצבן שלא יוצאת התסרוקת שאנחנו רוצים, אבל אני אוהבת את התסרוקות שלה והיא גם יכולה לא לעשות שום תסרוקת הבוקר. היא המשיכה לבכות עוד ועוד ואחרי שסיימה את הבכי הגדול אמרה " דנה מהגן אומרת לי שהקוקו שלי בצד מכוער, שאני מכוערת, שכל פעם אני מגיעה לגן עם תסרוקת מוזרה". ישבתי מולה, הבטתי בעיניה הגדולות והיפות ואמרתי לה "רוני, זה באמת מעליב מה שדנה אמרה, אבל תזכרי שאת יכולה לעשות איזה תסרוקת שאת רוצה, לא כולם חושבים אותו דבר וחשוב שתמשיכי לעשות את מה שאת אוהבת. אבא ואני מאוד אוהבים אותך ואת התסרוקות שלך. את מיוחדת וחכמה ותמשיכי להאמין במי שאת".

הזכרתי לה את הגלימה הדמיונית שלה ששומרת עליה ונותנת לה כוח לעשות דברים שהיא אוהבת. היא נרגעה, חייכה אלי והסכימה שאצחצח לה שיניים". כשהגענו לגן היא יצאה מהאוטו בחיוך ונפרדה בנשיקה וחיבוק.

יומיים אחר כך כשרוני חזרה הביתה היא אמרה לי, "אמא, את יודעת מה קרה עם דנה היום?". "מה ? שאלתי "דנה אמרה לי שוב שהקוקו שלי מכוער" ואני אמרתי לה "דנה תצחקי, תצחקי, אני אעשה את הקוקו איך שאני אוהבת".

הסתכלתי עליה באהבה גדולה ואמרתי לה "רוני, אני אוהבת אותך וגאה בך כל כך".