איך עזרתי לתינוק שלי לישון שנת צהריים

לאבישי שלי בן השישה חודשים היה קשה תמיד ללכת לישון צהריים.

הקשיים פחתו והוא נעשה גמיש יותר סביב ההליכה לישון מהרגע שהתחלנו ב'השארות קשובה'.בחודשים הראשונים אבישי נרדם די בקלות בהנקה או כשהוא מנשא. אבל, ברגע שניסיתי להשכיב אותו על ידי או להוציא אותו מהמנשא, הוא התעורר מייד והתחיל לבכות. גם בזמנים בהם היה עייף וניסיתי להרדים אותו ללא הנקה, הוא היה נשאר ער או מתחיל לבכות. זה מאוד בלבל אותי וגרם לי לחשוב "טוב, אולי הוא עוד רעב וצריך לינוק" או "הוא פשוט זקוק לחום ולקרבה שהוא מקבל במנשא".

למרות שעשיתי הרבה 'השארות קשובה' עם ילדים בעבר (כמבוגר נוכח, לא כהורה) , היה לי מאוד קשה לשמוע את אבישי בוכה כך. דאגתי שהוא מרגיש בודד, לא מובן, ונטוש – אפילו נבגד. באחת מהפעמים שהקשיבו לי (בזמן 'שותפות בהקשבה') יכולתי לעבוד על זכרונות ילדות שבהם הרגשתי בודדה ולא מובנת ולפתע היתה לי הארה פתאומית: כאשר אני הרגשתי כך בתור ילדה, אף אחד לא היה שם לתת לי תשומת לב אוהבת ומעודדת. במילים אחרות, אלו היו זמנים קשים בהם הייתי לגמרי לבד (מעשית או מטפורית), ללא מישהו שיתן לי תשומת לב מתחשבת. זה נשמע מובן מאליו אבל בשבילי זה היה רגע משמעותי של גילוי שאפשר לי להקשיב לאבישי בוכה. דאגתי פחות מהאפשרות שאני עושה טעות ושאני לא לא קוראת נכון את הסימנים שהוא משדר - למשל, להקשיב לבכי שלו כשהוא בעצם רוצה החלפת חיתול – מאחר והרגשתי בטוחה שהוא מבין שאני שם בשבילו, אוהבת אותו, מחויבת להתרכז בו.

עם ההסתכלות החדשה הזו, הצלחתי להקשיב יותר לאבישי כאשר היה עייף. מספר פעמים השכבתי אותו והקשבתי לו בוכה (ולפעמים כועס) עד שהוא הגיע לרגע בו הוא הפסיק לבכות ונרדם. בהתחלה זה דרש 45-60 דקות של הקשבה פעילה, ועם הזמן פרקי הזמן התקצרו (לעיתם 5-10 דקות). בזמני ה'השארות קשובה' האלו, לעיתים אבישי היה באמצע בכי ומשהו בחדר תפס את עינו (או את תשומת ליבו) והוא התחיל לחייך ולצחקק... ואז חזר לבכות לזמן קצר. בפעמים אחרות הוא בכה זמן מה ואז הראה סימנים ברורים של רצון לינוק . למרות שלא הייתי בטוחה באותם פעמים אם עליי להמשיך להקשיב או להניק, בדרך כלל נתתי לו לינוק (אולי הבכי העז השאיר אותו רעב?!).

אמא שלי שמכירה את גישת הורות קשוב"ה לעומק נשארה איתנו לעיתים והציעה עוד תשומת לב ותמיכה כשהוא בכה. (ברור לי שזו מתנה – לקבל תמיכה לעצמך בזמן שאתה מקשיב לילד שלך בוכה).

כמה דברים שהשתנו בתקופה הזו אצל אבישי:

• דבר ראשון הוא הצליח להירדם לשנת צהריים בלי שאחזיק אותו על הידיים! (הוא עדיין נרדם לפעמים בזמן הנקה אבל מה ששונה עכשיו הוא שאפשר להניח אותו במיטה והוא ממשיך לישון).

• שנית, הוא התחיל לישון פרקי זמן ארוכים יותר. במקום לישון 15-20 דקות הוא ישן בין 45 דקות עד שעתיים.

• שלישית, מאחר והיה עלי לחזור לעבודה, אבישי הסתגל מצוין לכך שיש אנשים אחרים שמשכיבים אותו לישון. יש לי מספר בייביסיטריות שעוזרות לי בשמירה על אבישי, אמי ואני לימדנו אותן כיצד לעשות 'השארות קשובה' בעיקר סביב שינת צהריים. שתיים מהן מיישמות את זה בהצלחה ואבישי נרדם כשהוא איתן אחרי מספר דקות בכי מועטות.

בכל מקרה, ברור לי שלאבישי (ולי) יש עוד עבודה מאחר וברור שיש לו עוד רגשות סביב השינה... או רגשות לגבי דברים אחרים שצפים כאשר הוא עייף... אבל רציתי לשתף בהתקדמות שלי איתו.