מי מפחד מהמים העמוקים? איך השתחרר הפחד מהבריכה

נטע (3.5) ואני מדברות את שפת ההקשבה מאז שנולדה.

נטע מאוד אוהבת אמבטיות ולשחק במים. אבל, בכל פעם שהיינו הולכות לבריכה או לים היא נהייתה מפוחדת ולחוצה. היא הייתה נצמדת אלי, לא פנויה להנות, מתרחקת מחברים, ולרוב גם בוכה וצורחת בקולי קולות.


אני בעצמי מאוד אוהבת מים ומאוד הצטערתי שאנחנו לא מצליחות להנות ביחד. במקום התמונה האידיאלית שדמיינתי לעצמי בראש: שתינו צפות ושוחות ביחד, כל הליכה למקום עם מים הייתה מסתיימת בתחושות של עצבים ותסכול של שתינו.

בהתייעצות עם רביד הגענו למסקנה שיש לה איזה שהוא פחד שהיא צריכה לעבד וצריך להקשיב לו.

באחד הביקורים בבריכה הפגשתי אותה עם נקודת חוסר הנוחות שלה. נכנסתי איתה למים העמוקים וכמובן שהיא התחילה לצרוח צרחות אימים.

תפסתי פינה, חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה "אני פה, אני איתך", "אני פה, אני שומרת עלייך". הצרחות שלה התגברו והיא צעקה עלי בתגובה: "את לא פה, את לא שומרת עלי". הבנתי שהיא מדברת את המקום הכואב שלה. את תחושת חוסר המוגנות שהיא מרגישה בתוך המים. המשכתי לחבק אותה ואמרתי לה "ספרי לי הכל" היא המשיכה לצרוח והתחילה להלחם ולהאבק בי. המשכתי בשלי: מחבקת ואומרת לה "אני פה אני איתך, אני שומרת עלייך", "אני מקשיבה לך, ספרי לי". בשלב מסוים הבכי קצת דעך ושאלתי אותה אם היא מרגישה נקייה מבפנים או שיש לה עוד מה להוציא. היא ענתה שיש לה עוד מה להוציא והמשיכה לצרוח ולהלחם בי. כעבור עוד זמן קצר היא פתאום התחילה לצחוק ונראתה קלילה יותר. האחיזה שלה בי נהייתה רפויה יותר. שאלתי אותה אם עכשיו היא כבר מרגישה נקייה והיא אמרה שכן, שהוציאה את כל הפחד.

הלכנו לבריכת המים הרדודים וכאילו התרחש איזה קסם. היא התחילה לזוז במים בחופשיות. התרחקה ממני. התחילה לחקור וללמוד ועשתה דברים שאני מנסה כל כך הרבה זמן לשכנע אותה לעשות.

חשבתי שאצטרך עוד מספר הקשבות כאלה, אבל מפעם לפעם אני רואה אותה נפתחת, לומדת לצוף, קופצת, מכניסה את הראש ומרגישה בטוחה יותר.

התחלנו להנות ביחד בבריכה והכל בזכות קסם ההקשבה.

אמא קשוב"ה מרעננה





© 2012 by yadbeyadlehorim. Proudly created with Wix.com