ברוקולי ונשיקות – איך הקשבה במשחק עזרה לבתי באכילת ירקות

אכילת ירקות בארוחת ערב הפכה להיות משימה מאתגרת עם עלמה, בתי בת השלוש. היא בוחרת פסטה, עוף או מגוון מאכלים אחרים על השולחן, אבל כשמוצעת לה צלחת הירקות כדי שתבחר ממנה היא שמה ראשה על הכתף ואומרת "לא, אני לא רוצה" או "עוד מעט" ובדרך כלל העוד מעט לא מגיע.

בארוחת ערב אחת ישבתי ליד עלמה, היא אכלה את הספגטי והכניסה את חוט הספגטי לאט לפה, ופתאום עלה לי רעיון ואמרתי לה: "הברוקולי שלך בצלחת נראה כל-כך טעים, בואי נראה אם שתינו יכולות לאכול ממנו". כל אחת לקחה חלק אחר מאותו פרח ברוקולי ואחרי כמה ביסים הגענו פה אל פה ונתנו נשיקה. עלמה התלהבה, והתחילה לצחוק ולצחוק ובקשה "עוד פעם". נתתי לה להוביל, היא בחרה את פרח הברוקולי והיא גם הגיעה ראשונה לנשיקה. "אמא – אני ניצחתי" בשפתה. בפעם הבאה לקחתי ביס קטן ונתתי לה את מרב הברוקולי, ושוב היא אכלה בהנאה והגענו לנשיקה. כך פעם אחר פעם, היא צחקה ובקשה עוד עד שסיימה את מנת הברוקולי. היום יש ארוחות ערב שבהן עלמה אוכלת לבד את הברוקולי ולעיתים מבקשת "ברוקולי עם נשיקה".

באחת מארוחות הערב, בהן כל בני המשפחה היו סביב השולחן קם יוני,אחיה של עלמה, התקרב אליה ואמר "אוי איפה העגבניה שלך?", הוא החביא אותה מאחורי האוזן שלו. עלמה הביטה בו מספר שניות ואז הוא שלף את העגבניה כאילו מהאוזן והציעה לה אותה. עלמה התלהבה, צחקה מהקסם ומהמשחק אכלה את העגבניה ובקשה "עוד קסם, עוד קסם". היא שבוחרת את העגבניה היא שאומרת "איפה העגבניה"? וצוחקת כששוב יוני שולף את העגבניה מהאוזן. כאשר ילדינו נהנים מהקשבה במשחק באופן שוטף, הם בעצמם מבינים את הערך שלה, ומסוגלים להציע חיבור שכזה גם לאחיהם הצעירים.

בזמן האחרון עלמה מבקשת גם לעשות "לחיים", כמו בארוחת ליל שבת עם היין, רק הפעם עם הירקות, כולנו מריעים לחיים כל אחד עם הירק שלו ואוכלים את הירקות מהצלחת.

הקשבה במשחק עזרה לי להתגבר על הסירוב של עלמה לאכול ירקות, למצוא פתרון יצירתי שדרך הצחוק וההנאה גורם לעלמה לאכול ירקות.

אמא קשוב"ה מכרכור